oil on plywood
100X80 cm.
evening dance
|
She gives him his eyes, she found them
|
oil on plywood
100X60 cm.
motherhood
|
|
100X70 cm.
pastel on paper
within darkness
|
I imagine this midnight moment's forest:
|
60X40 acrylic on canvas under an orange sky
|
This house has been far out at sea all night, The woods crashing through darkness, the booming hills, Winds stampeding the fields under the window Floundering black astride and blinding wet Till day rose; then under an orange sky The hills had new places, and wind wielded Blade-light, luminous black and emerald, Flexing like the lens of a mad eye. Ted Hughes, Wind |
100 X 70 cm. acrylic on canvas water flowers
|
A green level of lily leaves
Roofs the pond's chamber and paves The flies' furious arena: study These, the two minds of this lady. ... Under the trees. There are battle-shouts And death-cries everywhere hereabouts Now paint the long-necked lily-flower Which, deep in both worlds, can be still As a painting, trembling hardly at all Though the dragonfly alight, Whatever horror nudge her root. Ted Hughes, To Paint a Water Lily |
80 X 40 cm. acrylic on canvas iris
|
Sketch of a goddess
We have one iris. A Halberd Of floral complications. Two blooms are full, Floppily opened, or undone rather. Royal Seraglio twin sisters, contending For the Sultan's eye. Even here One is superior.. Rivalry has devastated Everything about them except The womb's temptation and offer. That one's past it. But this one's in her prime. She utters herself Utterly into appeal. A surrender Of torn mucous membranes, veined and purpled, A translucence of internal organs In a frisson, Torn open The core debauched, All loosely dangling helplessness And enfolding claspers- Delicately holding herself As if every edge were cringing round a nerve. Actually She's lolling her tongue right out, Her uvula arched, Her uterus everted An overpowered bee buries its face In the very beard of her ovaries.. It deafens itself In a dreadful belly -cry – just out of human hearing |
100x70 cm. acrylic on canvas exotic dancers
|
סקיצה של אלה
יש לנו איריס אחד. חנית של מורכבות פרחונית. שתי תפרחות הן מלאות, פתוחות כשהן שמוטות, או די לא גמורות. אחיות תאומות מלכותיות בהרמון, מתחרות על עין הסולטאן. אפילו כאן אחת היא נעלה... יריבות הרסה הכול בהן פרט לפיתוי הרחם והצעתו. האחת זמנה חלף. אך השנייה נמצאת בשיאה. היא מבטאת את עצמה לחלוטין מתוך תחנונים. כניעה של רקמות ריריות קרועות, מלאות ורידים, סגולות, שקיפות של איברים פנימיים רוטטים, פעורה לרווחה הליבה מושחתת, כולה מתנדנדת ברישול אין אונים וכורכת לפיתות - מחזיקה עצמה בעדינות כאילו כל קו הגבול שלה מתכווץ בקרבת עצב. למעשה היא משרבבת את לשונה ישר החוצה, הענבל שלה מקומר, הרחם שלה הפוך כלפי חוץ דבורה שהוכנעה טומנת את פניה בעומק זקן השחלות שלה... מחרישה את עצמה בזעקה איומה מתוך הבטן - על גבול טווח שמיעת האדם |
90x40 cm.
acrylic on canvas
cyclamens
|
|
90x60 cm.
acrylic on canvas
piper
|
Piping down the valleys wild,
Piping songs of pleasant glee, On a cloud I saw a child, And he laughing said to me: "Pipe a song about a Lamb!" So I piped with merry cheer. "Piper, pipe that song again;" So I piped: he wept to hear. "Drop thy pipe, thy happy pipe; Sing thy songs of happy cheer!" So I sung the same again, While he wept with joy to hear. "Piper, sit thee down and write In a book, that all may read." So he vanished from my sight, And I plucked a hollow reed, And I made a rural pen, And I stained the water clear, And I wrote my happy songs Every child may joy to hear. Introduction to songs of innocence, William Blake |
90X60 cm.
acrylic on canvas
flamenco dancer
|
With idea, sound, gesture, the duende delights in struggling freely with the creator on the edge of the pit. Angel and Muse flee, with violin and compasses, and the duende wounds, and in trying to heal that wound that never heals, lies the strangeness, the inventiveness of a man’s work.The magic power of a poem consists in it always being filled with duende, in its baptising all who gaze at it with dark water, since with duende it is easier to love, to understand, and be certain of being loved, and being understood, and this struggle for expression and the communication of that expression in poetry sometimes acquires a fatal character.
García Lorca Theory and Play Of The Duende |
פסנתרי הכחול
יֵשׁ לִי בַּבַּיִת פְּסַנְתֵּר כָּחֹל
וְאֵינִי יוֹדַעַת אַף תָּו
מֵאָז חָדַל הָעוֹלָם לַחְמֹל
בְּאֹפֶל הַמַּרְתֵּף הוּא נִצָּב
אַרְבַּע יְדֵי כּוֹכָב פּוֹרְטוֹת כִּתְמוֹל
– בְּסִירָתָהּ שׁוֹרְרָה אֵשֶׁת הַיָּרֵחַ בְּשָׁמָיו –
כָּעֵת סוֹאֲנִים הָעַכְבָּרִים בְּמָחוֹל
שְׁבוּרָה מַעֲרֶכֶת הַפְּסַנְתֵּר עַל קְלִידָיו
אֲנִי מְבַכָּה אֶת הַנִּפְטֶרֶת בְּכָחֹל
הוֹ, מַלְאָכִים יְקָרִים, פִּתְחוּ לִי
– שֶׁאָכַלְתִּי מֵהַלֶּחֶם הַמַּר –
עוֹד בְּחַיַּי אֶת דֶּלֶת הַשָּׁמַיִם
גַּם בְּנִגּוּד לַגְּזָר
געגועים הביתה
(אלזה לסקר שילר)
תרגם יהודה עמיחי
אינני יודעת את שפת
הארץ הצוננת הזאת
ולא אדע ללכת את צעדה
גם לא אדע לפענח
את העננים העוברים
הלילה – מלכה חורגת
...
אך פניך אורגים
צעיף עשוי בכי
לציפורי המבהיקות
נקרו את אלמוגיהם
במשוכות הגנים
מתאבנים קניהן הרכים
פעמים אדם יחיד הוא עם שלם
אך כל אדם עולם
ולו מלכות שמיים אם אך יטפח
את האצילות הנובטת בו:
אלוהים
האל שבמרומים אינו מבקש שישפכו לשמו דמים.
כל שהורג את חברו
כמו הרג את האל שבלבו
כך לא נוכל לישון עוד בלילות
נותרו לנו רק עוד חרדות...
שיר לא גמור, מתוך כתב יד תרגם נתן זך
יֵשׁ לִי בַּבַּיִת פְּסַנְתֵּר כָּחֹל
וְאֵינִי יוֹדַעַת אַף תָּו
מֵאָז חָדַל הָעוֹלָם לַחְמֹל
בְּאֹפֶל הַמַּרְתֵּף הוּא נִצָּב
אַרְבַּע יְדֵי כּוֹכָב פּוֹרְטוֹת כִּתְמוֹל
– בְּסִירָתָהּ שׁוֹרְרָה אֵשֶׁת הַיָּרֵחַ בְּשָׁמָיו –
כָּעֵת סוֹאֲנִים הָעַכְבָּרִים בְּמָחוֹל
שְׁבוּרָה מַעֲרֶכֶת הַפְּסַנְתֵּר עַל קְלִידָיו
אֲנִי מְבַכָּה אֶת הַנִּפְטֶרֶת בְּכָחֹל
הוֹ, מַלְאָכִים יְקָרִים, פִּתְחוּ לִי
– שֶׁאָכַלְתִּי מֵהַלֶּחֶם הַמַּר –
עוֹד בְּחַיַּי אֶת דֶּלֶת הַשָּׁמַיִם
גַּם בְּנִגּוּד לַגְּזָר
געגועים הביתה
(אלזה לסקר שילר)
תרגם יהודה עמיחי
אינני יודעת את שפת
הארץ הצוננת הזאת
ולא אדע ללכת את צעדה
גם לא אדע לפענח
את העננים העוברים
הלילה – מלכה חורגת
...
אך פניך אורגים
צעיף עשוי בכי
לציפורי המבהיקות
נקרו את אלמוגיהם
במשוכות הגנים
מתאבנים קניהן הרכים
פעמים אדם יחיד הוא עם שלם
אך כל אדם עולם
ולו מלכות שמיים אם אך יטפח
את האצילות הנובטת בו:
אלוהים
האל שבמרומים אינו מבקש שישפכו לשמו דמים.
כל שהורג את חברו
כמו הרג את האל שבלבו
כך לא נוכל לישון עוד בלילות
נותרו לנו רק עוד חרדות...
שיר לא גמור, מתוך כתב יד תרגם נתן זך
